בסרט "הטוב , הרע והמכוער", נתקעים בלונדי וטוקו (הטוב
והמכוער) בגשר שחוצה את הנהר, בדרך לאוצר של שקי הזהב. הסיבה לכך היא שאותו גשר
מפריד בין שני הצבאות של מלחמת האזרחים האמריקאית – שני הצדדים כותשים אחד את
השני, אבל בגלל שהגשר הוא נכס אסטרטגי, אסור לפגוע בו. מעבר לכך, פגיעה בו תחשב
בגידה במחנה שלך.
בניסיון לברר איך חוצים את הגשר, ועל הדרך שצבא הצפון
("האיחוד") לא יהרוג אותם בחשד לשיוך לצבא הדרום, הם מדברים עם הקצין
שמפקד על הגזרה במטרה להתגייס למלחמה. תוך כדי השיחה, הוא חושף בפניהם את שנאתו
לגשר עליו הוא אמור להגן ואת הסלידה שלו מהמנהיגים ששולחים את שני המחנות למותם,
במטרה לשמור על "הנכס האסטרטגי". אך מעל הכל, הוא משתף אותם בחלומו
לפוצץ את הגשר הזה לרסיסים. חלום שיכול להיחשב לבגידה, רק מעצם אמירתו – אבל הוא
מפוצץ אותו מדי יום מחדש, בראשו.
לאחר שהקרב שמתחולל מדי יום נפתח מחדש, בלונדי מסתכל על ההפגזות והטבח
ששני הצדדים עושים על הגשר. את האירוע הוא מסכם במשפט אחד – "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מבוזבזים בצורה כל כך גרועה".
 |
| "תגיד חבר, מישהו דאג שהשק"מיסט יקבל שכפ"ץ? חייב סיגריה אחרי הריצת אבדון הזאת" |
לבסוף, כדי לעבור את הגשר, הם מחליטים לפוצץ אותו באחת מהפוגות האש
בשביל ששני המחנות ילכו להילחם במקום אחר. בינתיים אותו קצין גוסס מכדור שחטף, אבל
תופס את הרופא כדי שישמור על שארית כוחותיו, רק בשביל לזכות במחזה שבלונדי הבטיח
לו - איך הגשר מתפוצץ לכל הרוחות.
לכל אחד יש גשר שהוא מת לפוצץ, אבל לא יכול – והגשר שלי הוא מסכי
הטלביזיה.
בניגוד למחשב, מהרגע שאתה מדליק את הטלביזיה, אפשר האומנם לכבות
והחליף ערוץ, אבל מעבר לזה אתה פסיבי לגמרי. המוח שלך נרדם, העיניים משועבדות
לתנועה שעל המסך. ברגע הזה, כאשר אין לך צורך להפעיל אותו, אבל נהפך לכלי ביד
היוצר, זכיין השידור באותו רגע. גוש פלסטלינה בשר ודם. אפשר להרעיף עליך מסרים, ואתה? כמו נעל. אמרו משהו? זה לא טקסט שאתה יכול לקרוא
שוב ולעכל לאט, הכל טס. תפתח פה גדול ותבלע.
אני מודה, גם לי קשה להימלט מלהביט במסך. פיזית, האובייקט שרץ כל כך
מהר הוא גירוי אלים שלא מרפה מהעין. היא פשוט בנויה להינעל עליו, זכר לימים שעוד
רדפנו אחרי הצייד שלנו בסוואנה.
כאשר אתה מכונת קלט פסיבית, אחרים יקבעו לך את המסגרת. איך נכון
להתלבש, לאיזה מעמד חברתי אתה צריך לשאוף (הערצה העיוורת ל"מנטורים" של
דה וויס? מישהו?) ובכלל מה צריך להיות לנו חשוב בחיים, ובעיקר מה פחות. נכון שאנחנו גם מתנגדים וכועסים לפעמים על מה שקורה במסך, אבל צריך את ה"פיק"
המיוחד הזה ברצף השידור כדי שנתעורר לכך.
הגשר שאני רוצה לפוצץ, זה מסכי הטלביזיה. שיבוא היום שכל איש ואישה
אשר צמאים לחופש אמיתי, בתולי - פשוט ירימו פטיש וינפצו לרסיסים את מסכי הטלביזיה.
יפוצצו את הגשר שדם כה רב נשפך מימנו – חלקו אדום ומדמם אחרי דקירה או פיגוע, חלקו
נוטף דמעות של השפלה וזעם.
פשוט להרים את הפטיש ולהחליט, לא עוד. ניתן לטיפשים שצמאים לכספנו
ולכבוד הזול שאנו רוכשים, להמשיך להתכתש במקום אחרי.
רק להרים את היד ולנפץ... כדי שאנחנו לא נתבזבז בצורה כל כך גרועה.
 |
| כל אחד והגשר שלו. |
