כאשר חומה ומגדל מסרבים לצאת לפנסיה

מתוך ביטויים רבים, הביטוי שמבטא בעוצמה את אחד מהיסודות לציונות המתחדשת בארצנו, הוא הביטוי האלמותי של טרומפלדור: "במקום בו תעבור המחרשה היהודית, שם יעבור הגבול".

מאז שטרומפלדור אמר זאת בתחילת המאה שעברה, חלפו מעל תשעים שנה ולא מעט שינויים ורוחות חלפו על פני הארץ הזאת. הבריטים הלכו, המדינה היהודית קמה ובינתיים נותר רק לחכות שיבוא לציון גואל ויעשה סדר בבלגן שעשינו במזרח התיכון. אין ספק שהרבה ישתנה כאן, אבל דבר אחד מסרב ללכת והוא הנוסטלגיה העיקשת שממשיכה להכתיב לנו את הדברים, גם במקומות שצריך לדעת להרים את הראש ולראות תמונה אחרת ממה שאנחנו רוצים לראות.

כנראה שיש תהליך שקורה גם במשפחות הכי טובות - הוא שאחרי שלוש דורות (ואנחנו בפתחו של הדור הרביעי), אפשר להגיד שהגענו למשבר הגדול. אך בניגוד לדעה המקובלת, לא מדובר בגרעין האירני או בקטיושות של נסראללה. אפילו לא מדובר כאן, אם תקום כאן מדינה יהודית משתי קצוות הירדן או ששיחות השלום של קרי, יצליחו להביא ליצירת שתי מדינות לשני העמים. מדובר כאן במשבר הרבה יותר עמוק ברמה הקולקטיבית שלנו, בעיה שמכרסמת לנו בתודעה הלאומית והיא – המדינה קמה, אבל קשה לנו להתנתק מאידיאלים של קום המדינה.

אין ספק שהתמונות של סבא וסבתא בימי קום המדינה (כאשר הם שריריים, צרובים בשמש ומחזיקים ביד אחת טוריה וביד השנייה קופסת קק"ל כחולה) מצליחים להביא לרובנו צביטה בלב. לראות דור אמיתי שאכפת לו, שכתב קטעים רומנטיים על אהבת הארץ וחלם על גאולת האדמה בעבודת כפיים, יוצר אצל רובנו תחושת חלל ריק מול תוכניות ריאליטי זולות שמקדשות את האיוולת וסגידה עיוורת למותגים כסף.

אך כאן צומחת הבעיה הגדולה שלנו כאשר אנחנו מנסים להחיות ערכים שהיו נכונים לקום המדינה, אבל באים בעוכרנו כיום. ערכים שהיו נכונים לתקופה כאשר התכנון קדימה היה חייב להיות בראייה קצרה עקב צורך קיומי, ולא ארוכה – עקב צורך תכנוני מושכל לשנים קדימה.

הדוגמה הקלסית לכך, היא הקמת ישובים. 

היום הארץ משובצת ישובים למכביר, וכל אחד תורם את חלקו לאומה בהרחבות חדשות שצצות אל מול הצורך הדמוגרפי הגדל. אך למרות זאת, עדיין קיים הלהט הישן הזה שגאולת הארץ היא בהקמת ישובים חדשים ובהפרחת השממה של בן גוריון... וכל אחד מסיבותיו הלאומיות או האישיות. עם זאת, הכשל מתחיל כאשר לא נותנים את הדעת על הלהט להקים ישובים ללא הרף. חוץ מזה, לגבי השממה כבר מזמן השלמנו עם זה שהיא לא משמימה (חוץ מלסוחרי נדל"ן במסווה של אוהבי הארץ).

קרקע היא משאב שהולך ונעלם לנו, בדיוק כמו שמאגר מים (נחל או מי תהום) אובד  לנו כאשר אנחנו שואבים אותו עד שהוא מתייבש. כמות הקרקעות בארץ מוגבלת ומעבר לכך שהולך ונהפך כאן ליותר צפוף, ישנן שלוש השלכות עיקריות:

 א. כלכלי – הקמת ישובים חדשים עולה הון תועפות בהקמה, ולאחר מכן עוד שנים רבות קדימה (לנצח?) בהוצאות על תפעול שותף שיוצאות מהקופה הציבורית של כולנו.

ב. חברתי – הקמה של ישובים חדשים, נוגסת בפוטנציאל הגדילה של ישובי ספר שלא מצליחים לקלוט אליהם חברים חדשים. הקמה של ישוב חדש, מכניסה להם עוד מתחרה חדש לזירה.

ג. סביבתי – הבעיה הקשה מכולן שלא נוכל לפצות עליה - שטחים פתוחים שמהווים מקלט עבור בע"ח וצומח, שלולא קיומם, חיינו היו קשים ויקרים בהרבה – וממש לא בגישה הרומנטית "שלא נזכה לראות שדות פורחים". מספיק לתת דוגמה קטנה שבלי חרקים שיאביקו לנו את הפרדסים, לא יהיו אחר כך תפוזים שנוכל לאכול (האבקה מכוורות זה טוב ויפה, אבל לא מספיק) – וזאת רק ההתחלה. 

תשתיות של כבישים יוצרים עוד קיטועים בין אוכלוסיות שונות של בע"ח ומעלים את כמות הפגרים שצפים לנו בצידי הדרך.

בנוסף לכך, אין ספק שיש הרבה בעיות קרקע בארץ, ואחת הבעיות הבוערות היא הבנייה הלא חוקית. אך כאן השאלה הגדולה היא, האם בעזרת בנייה אגרסיבית ללא חשיבה ארוכת טווח נצליח להילחם בבנייה לא חוקית או שרק נעצים אותה? ברגע שתבנה בית על הגבעה, כבר לא תוכל לנופף בטיעון שצריך לשמור על השטח הפתוח...

אך אם נחליט שנוסטלגיה זה טוב, יפה ואף חשוב לעיצוב הזהות שלנו - אך מקומה להישאר מאחור, אז נוכל להביט קדימה לראות מה האתגרים שעומדים בפנינו ואיך מגיבים אליהם מהראש ולא מהבטן. כך גם במקום להשקיע כסף בסימפטום של הבעיה כמו "אין אכיפה של בנייה לא חוקית, אז נבנה כנגדם!", נוכל להסתכל בצורה מפוכחת ולהשקיע את מיטב האנרגיה בלחץ על המדינה שתתחיל לאכוף דין שווה לכולם – ובזמן שלך לא נותנים להרחיב את המרפסת, לא נרשה מצב שבכפר הערבי הסמוך בונים ווילה בלי אישור (ולא מדובר כאן בפוליטיקה! מדובר כאן בגישה רקובה מהיסוד שמעלימה עין, כדי לא להיכנס לעימותים)

כאשר זה יהיה המצב, אז נוכל להרים מאבק שיקדש את שמירת הקרקעות ולא אינטרסים זרים שמסווים בנייה זולה, לבית צמוד קרקע עם נוף יפה ובמילים של אידיאולוגיה חלוצית... ויותר מכל, אולי נצליח להשלים עם כך שהמדינה קיימת כבר כמעט שבעים שנה, אך עדיין אנחנו מסרבים להיפרד מאידיאלים שהיו נכונים לתקופת חומה ומגדל.

נקבה של חזיר בר בתקופת ההנקה, משוטטת ליד מגדל המים על רכס תורען שליד צומת גולני. 

צולם במצלמת לילה כחלק מהמאבק נגד הקמה של ישוב חדש על ההר. (למידע, לחץ כאן)