למרות שהיה די חשוך, הסתכלתי בצללית של הילד הנזוף שניבט מולי מהמראת צד. היא הסתכלה על הכביש וכך נסענו בשתיקה של כמה שניות. אותן כמה שניות של סטירה מצלצלת שהצליחו להעיר אותי ממקום לא בריא, אותו מקום של מספרים יבשים שמסתירים לך את המטרה האמיתית.
בסך הכל רציתי להתמרמר קצת, אפילו שזה לא מוביל לשום מקום. אפילו שבפעם האלף החלטתי שזה מיותר ודי וחאלס, אבל עדיין מצאתי את עצמי מתמרמר קצת. לא עניין "ברומו", רק על כך שהיחידת הדרכה מפסידה כסף עבור הדרכות לצה"ל. חישוב פשוט של אי-אלו שקלים נכנסים לנו, מול אי-אלו שקלים אנחנו מוציאים רק עבור החזרי נסיעות והכנות, הובילו להצגת ההפרש הלא מעודד מבחינה כלכלית... חשבון פשוט של כיתה ב', היה העניין שכמעט גרם לה להוריד לי סטירה. פיזית. תוך כדי נסיעה שהנורית בלמים דולקת מחוסר שמן.
לפעמים להיות "עמוק בתוך עשיה", אין זה אומר בהכרח שאתה נמצא בתוך "עשיה שאינה טפלה". הרבה פעמים, המטרות האמיתיות שאתה רוצה להאמין שעבורם שווה לקום בבוקר, מצליחות (לפעמים) להיטשטש מול שאלות כלכליות שחשוב מאוד לשאול אותן, אבל אותך? יש דברים שעדיף שתשאיר לאנשי הניהול, פן תיפגע מתמונה לקוייה שמובילה למקום שלא צומחים מימנו.
אז הסתכלתי נזוף במראה, לאחר שנורה עלי המשפט "אני לא מאמינה שהרגע אמרת את זה?!". המשכתי לזוע בחוסר נוחות בין המושב לחגורה כאשר היא המשיכה "ואם באמת, הפעם יש כוונה אמיתית להתעסקות בחינוך ולא להסתכל רק בתמחור?". לבסוף, חשבתי כבר לרדת בצומת פורדיס עם הזנב בין הרגליים כאשר היא שוב הצליפה בי את "אני לא מאמינה" שלה. (אולי די?! אני לא כזה קפיטליסט מחריד... באמת!)
במוצאי שבת, לאחר חודש ינואר יבש ותחילת פברואר מתעתע, לפתע נזכרתי מחדש בשביל מה לקום בבוקר.
בסך הכל רציתי להתמרמר קצת, אפילו שזה לא מוביל לשום מקום. אפילו שבפעם האלף החלטתי שזה מיותר ודי וחאלס, אבל עדיין מצאתי את עצמי מתמרמר קצת. לא עניין "ברומו", רק על כך שהיחידת הדרכה מפסידה כסף עבור הדרכות לצה"ל. חישוב פשוט של אי-אלו שקלים נכנסים לנו, מול אי-אלו שקלים אנחנו מוציאים רק עבור החזרי נסיעות והכנות, הובילו להצגת ההפרש הלא מעודד מבחינה כלכלית... חשבון פשוט של כיתה ב', היה העניין שכמעט גרם לה להוריד לי סטירה. פיזית. תוך כדי נסיעה שהנורית בלמים דולקת מחוסר שמן.
לפעמים להיות "עמוק בתוך עשיה", אין זה אומר בהכרח שאתה נמצא בתוך "עשיה שאינה טפלה". הרבה פעמים, המטרות האמיתיות שאתה רוצה להאמין שעבורם שווה לקום בבוקר, מצליחות (לפעמים) להיטשטש מול שאלות כלכליות שחשוב מאוד לשאול אותן, אבל אותך? יש דברים שעדיף שתשאיר לאנשי הניהול, פן תיפגע מתמונה לקוייה שמובילה למקום שלא צומחים מימנו.
אז הסתכלתי נזוף במראה, לאחר שנורה עלי המשפט "אני לא מאמינה שהרגע אמרת את זה?!". המשכתי לזוע בחוסר נוחות בין המושב לחגורה כאשר היא המשיכה "ואם באמת, הפעם יש כוונה אמיתית להתעסקות בחינוך ולא להסתכל רק בתמחור?". לבסוף, חשבתי כבר לרדת בצומת פורדיס עם הזנב בין הרגליים כאשר היא שוב הצליפה בי את "אני לא מאמינה" שלה. (אולי די?! אני לא כזה קפיטליסט מחריד... באמת!)
במוצאי שבת, לאחר חודש ינואר יבש ותחילת פברואר מתעתע, לפתע נזכרתי מחדש בשביל מה לקום בבוקר.
 |
| מדברים על שטחים פתוחים מול בקעת בית נטופה - מגדלים שם אבטיחים טובים, כסף פחות |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה