עמדתי מיואש מול המחילה ונגסתי בוופלה. ריח של בצל מרקיב נדבק לי באצבעות קודם לכן, הצליח להכתים גם אותה. כבר הרבה זמן לא יצא לי לאכול וופלה במרקם כזה גרוע... אבל איך שסיימתי אותה, ישר נגסתי את הבאה בתור. תוך דקה כבר טחנתי עוד ארבע.
ואי ואי, איזה קור שלא אכפת מכלום.
יש משהו שנשמע מאוד אקזוטי בלעקוב אחרי בעלי חיים. אתה בטוח שתגיע, תתפוס לעצמך איזה נקודה נוחה ותוך כמה דקות, אם לא יהיה מזל אז גג חצי שעה, תראה כבר מופע שלם של זאבים רודפים אחרי ארנבות באחו. ממש כמו בסרטים של הנשיונל ג'יאוגרפיק.
מלפני חצי שנה, כאשר חזרתי לסופשבוע אצל ההורים, יצאתי בערב שישי חמים לבדוק מי הדיירים במחילה שנמצאת מאחורי הבית, אחרי שזכרתי שבעבר משפחה של נמיות גרו שם.
תפסתי פינת תצפית על סלע סמוך ונתתי ללילה את זכות הדיבור. בהתחלה כמה תנים יללו, לאחר מכן מסיבה מאחד הבתים פילחה את השקט בפול ווליום והקפיצה את כל הישוב. כעבור עוד כמה דקות תנשמת אחת עפה מעל כולנו, כדי לבדוק מה פשר המהומה והסתלקה לה.
לפתע, קול רשרוש מאחור.
התחלתי להסתובב לאט לאט וקפאתי במקום. במרחק של מטר וחצי מימני, ניצב דורבן שקפא בעצמו מול הדבר הלא ברור שניתקל בו. כעבור כמה שניות של בלבול, הוא נסוג לאחר, הקיף במרחק ביטחון את הסלע שישבתי עליו עד שפגש את בת זוגתו שגם חזרה מהשיטוט הלילה שלה.
נגיחה קלה בעלמת החן, ושניהם אצו פנימה לתפוס מסתור במחילה... זאת שכנראה ידעה כבר דיירים רבים קודם לכן.
אבל הלילה, לא דורבן ולא נעליים. היה פשוט קור כואב וכל נשימה העלתה ענן אדים כמו בסיפורים על סיביר.
קצת לפני הנקודה שהתמקמתי בה מול המחילה, הוצאתי את הבצלים המרקיבים החוצה ומעכתי אותם על אבן על מנת שהריח יתפזר טוב יותר בסביבה. אולי אחרי האכזבה של הלילה הקודם, זה יצליח למשוך משהו.
כמעט שעתיים חלפו, ובמהלכן מסיבה של טיול שנתי הקפיצה את הלילה בגבעות. ירח שעלה, האיר כמו פרוז'קטור מעל כולנו ולא השאיר כמעט שום פינה חשוכה. שועל אחד שכנראה לא הצליח להירדם, צווח עליהם בגבעה ממול שיתנו קצת שקט והעיר אותי מההתעפצות. הצצתי בשעון כדי להבין שהשעה כבר מאוחרת וכ"כ קר שעדיף כבר להתקפל.
מכאן הלקח שחיות בר הן לא פראייריות, עם כל הכבוד.
לבסוף התייאשתי וזרקתי לו ת'בצל למחילה. מי בכלל צריך טובות מימנו? גם כן כפוי טובה.
(לפחות יכל להציע לי לשטוף ידיים, וופלה בטעם בצל מרקיב זה על הפרצוף).
ואי ואי, איזה קור שלא אכפת מכלום.
יש משהו שנשמע מאוד אקזוטי בלעקוב אחרי בעלי חיים. אתה בטוח שתגיע, תתפוס לעצמך איזה נקודה נוחה ותוך כמה דקות, אם לא יהיה מזל אז גג חצי שעה, תראה כבר מופע שלם של זאבים רודפים אחרי ארנבות באחו. ממש כמו בסרטים של הנשיונל ג'יאוגרפיק.
מלפני חצי שנה, כאשר חזרתי לסופשבוע אצל ההורים, יצאתי בערב שישי חמים לבדוק מי הדיירים במחילה שנמצאת מאחורי הבית, אחרי שזכרתי שבעבר משפחה של נמיות גרו שם.
תפסתי פינת תצפית על סלע סמוך ונתתי ללילה את זכות הדיבור. בהתחלה כמה תנים יללו, לאחר מכן מסיבה מאחד הבתים פילחה את השקט בפול ווליום והקפיצה את כל הישוב. כעבור עוד כמה דקות תנשמת אחת עפה מעל כולנו, כדי לבדוק מה פשר המהומה והסתלקה לה.
לפתע, קול רשרוש מאחור.
התחלתי להסתובב לאט לאט וקפאתי במקום. במרחק של מטר וחצי מימני, ניצב דורבן שקפא בעצמו מול הדבר הלא ברור שניתקל בו. כעבור כמה שניות של בלבול, הוא נסוג לאחר, הקיף במרחק ביטחון את הסלע שישבתי עליו עד שפגש את בת זוגתו שגם חזרה מהשיטוט הלילה שלה.
נגיחה קלה בעלמת החן, ושניהם אצו פנימה לתפוס מסתור במחילה... זאת שכנראה ידעה כבר דיירים רבים קודם לכן.
אבל הלילה, לא דורבן ולא נעליים. היה פשוט קור כואב וכל נשימה העלתה ענן אדים כמו בסיפורים על סיביר.
קצת לפני הנקודה שהתמקמתי בה מול המחילה, הוצאתי את הבצלים המרקיבים החוצה ומעכתי אותם על אבן על מנת שהריח יתפזר טוב יותר בסביבה. אולי אחרי האכזבה של הלילה הקודם, זה יצליח למשוך משהו.
כמעט שעתיים חלפו, ובמהלכן מסיבה של טיול שנתי הקפיצה את הלילה בגבעות. ירח שעלה, האיר כמו פרוז'קטור מעל כולנו ולא השאיר כמעט שום פינה חשוכה. שועל אחד שכנראה לא הצליח להירדם, צווח עליהם בגבעה ממול שיתנו קצת שקט והעיר אותי מההתעפצות. הצצתי בשעון כדי להבין שהשעה כבר מאוחרת וכ"כ קר שעדיף כבר להתקפל.
מכאן הלקח שחיות בר הן לא פראייריות, עם כל הכבוד.
לבסוף התייאשתי וזרקתי לו ת'בצל למחילה. מי בכלל צריך טובות מימנו? גם כן כפוי טובה.
(לפחות יכל להציע לי לשטוף ידיים, וופלה בטעם בצל מרקיב זה על הפרצוף).
 |
| דורבן ברכס תורען, צולם עם פלאש אינפרא אדום. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה